פסק-דין בתיק ע"ע 1160-05-11

השופטת לאה גליקסמן :

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט לובוצקי ונציגי הציבור מר הבר ומר דקל; עב 6288/08), בו נתקבלה חלקית תביעתו של המערער.

הרקע לערעור :

2.      המשיב הוא בעל חנות לממכר פירות וירקות. המערער הועסק אצל המשיב, בעיקר כשליח.

3.      בתביעתו טען המערער כי עבד אצל המשיב מיום 16.3.2004 עד יום 16.2.2008, אולם המשיב הנפיק לו תלושי שכר החל מחודש יולי 2006 בלבד; המשיב לא שילם לו שכר מינימום בהתאם לחוק; הוא פוטר מעבודתו, וזכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, וכן לתשלום פדיון חופשה, דמי מחלה ודמי חגים.

4.      המשיב טען כי המערער עבד מיום 1.7.2006 (ולא מיום 16.3.2004) עד יום 1.2.2008; המערער עבד במשרה חלקית, ושולם לו שכר בהתאם להיקף משרתו;  המערער התפטר מעבודתו ללא שנתן הודעה מוקדמת.

5.      פסק דינו של בית הדין האזורי: 

5.1.  תקופת העבודה: בית הדין האזורי קבע כי נטל הראייה להוכיח את תקופת העבודה מוטל על המערער, והמערער לא הביא "ראיה ממשית" שיש בה כדי להוכיח את גרסתו. בהקשר זה קבע בית הדין האזורי כי אין לקבל את הרישומים ביומנו של המערער ככאלה המשקפים רישום "בזמן אמת", במיוחד לנוכח העובדה שהמערער לא הציג את היומן המקורי; בעדויותיהם של העדים מטעם המערער, לינוי כהן ויוגב כהן, שהם קרובי משפחתו של המערער אין כדי להועיל, כיון שיש בהם רק כדי "להצביע על נוכחות מזדמנת של התובע במקום עסקו של הנתבע". לאור זאת, יש לקבוע כי מועד תחילת העבודה היה יום 1.7.2006, על יסוד תלושי השכר של המערער.

5.2.  היקף עבודתו של המערער:  בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח כי עבד בהיקף של משרה מלאה, וגם לעניין זה אין לתת ליומנו משקל ראייתי ממשי. מעבר לכך, בעדותו בבית הדין עומת המערער מול אותם יומנים ואישר כי אף מהם עולה העסקה במשרה חלקית ובשעות משתנות. לאור האמור נפסק כי "אין לנו אלא לקבל את תלושי השכר כמשקפים נכונה את היקף משרתו של התובע", וכפועל יוצא מכך נדחתה התביעה להשלמה לשכר מינימום על פי החוק.

5.3.  נסיבות סיום קשר העבודה: בית הדין האזורי קבע כי המשיב הוא זה אשר סיים את קשר העבודה בין הצדדים, וחייב את המשיב לשלם למערער פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

5.4.  הזכויות האחרות: בית הדין האזורי חייב את המשיב לשלם למערער פדיון חופשה ודמי מחלה בעד 8 ימי מחלה. התביעה לדמי חגים נדחתה, לנוכח העובדה ששולמה למערער משכורת חודשית.

הערעור

6.      הערעור מופנה בעיקרו כנגד קביעות בית הדין האזורי בעניין תקופת העבודה של המערער והיקף המשרה. המערער טען כי בית הדין האזורי טעה בכך שלא קיבל כראייה בעלת משקל את יומני המערער, כאשר עיון בהם מעלה כי מדובר ביומנים אותנטיים; בית הדין האזורי התעלם מסתירות מהותיות בגרסתו של המשיב ובגרסתם של העדים מטעמו, וכן התעלם מכך שהמשיב ועדים מטעמו התערבו במהלך דיון ההוכחות והדריכו את עדי ההגנה בעדותם.

7.      המשיב טען כי הערעור סב על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, ואין מקום לסטות מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים וקיצוניים; המערער לא הציג את היומנים המקוריים בבית הדין האזורי, ואף לא הגיש בקשה להציגם, וכן הציג את היומנים באופן חלקי בלבד; אין מקום להתערב בקביעה העובדתית שלא להעניק ליומנים משקל ראייתי, ואין לאפשר למערער להגיש דפי יומן שלא הוגשו בבית הדין האזורי; אין מקום להעלות בשלב הערעור טענות בעניין אירועים שהתרחשו במהלך הדיון בבית הדין האזורי, ככל שאין לאירועים אלה ביטוי בפרוטוקול  הדיון.

8.      לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל במלואו בכל הנוגע לתקופת עבודתו של המערער, ואנו קובעים כי תקופת העבודה היא מיום 16.3.2004 עד יום 16.2.2008. כמו כן, יש לקבל חלקית את הערעור לעניין היקף המשרה של המערער, ואנו קובעים כי המערער זכאי לשכר מינימום על בסיס היקף משרה של שש שעות עבודה ביום, שישה ימים בשבוע, דהיינו על בסיס 83.7% משרה (36/43 X 100). כפועל יוצא מכך, יש לחשב מחדש את שיעור הסכומים להם זכאי המערער בעד פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. 

תקופת העבודה :

9.      כאמור, המערער העיד בתצהירו כי החל לעבוד ביום 16.3.2004, אולם המשיב לא הנפיק לו תלושי שכר עד חודש יולי 2006. המערער תמך את גרסתו ברישומים ביומנו. כן העידו מטעמו של המערער מר לינוי כהן ומר יוגב כהן, בני דודים של המערער, אשר העידו כי המערער עבד אצל המשיב החל משנת 2004, בין היתר על סמך העובדה שהחליפו את המערער במהלך תקופת עבודתו.  בית הדין האזורי קבע כי הנטל להוכיח את תקופת העבודה מוטל על המערער, והמערער לא הוכיח את גרסתו, הסותרת את תלושי השכר, שלפיהם החל לעבוד ביום 1.7.2006.

10.  אכן, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, אלא במקרים חריגים [ע"ע 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005, בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007, בפסקה 4, דברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם]. יחד עם זאת, "כלל אי ההתערבות אינו הרמטי, וברבות השנים נקבעו לו מספר חריגים, שבהתקיימם, כך נקבע, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור" [ע"פ 8146/09 אלי אבשלום נ' מדינת ישראל (8.9.2011); להלן - עניין אבשלום]. בעניין אבשלום סקר בית המשפט העליון את החריגים לכלל, וקבע כי ערכאת הערעור תתערב בממצאי הערכאה הדיונית, בין היתר,  "כאשר הערכאה הדיונית התעלמה לחלוטין מראיות או לא שמה לב לפרטים מהותיים בחומר הראיות"; "כאשר הערכאה הדיונית התעלמה מסתירות מהותיות בעדות עליה נסמכה או מסתירות בין העדות עליה נסמכה לבין עדויות אחרות"; ו- "כאשר נפלה טעות מהותית או טעות 'בולטת לעין' בהערכת המהימנות". עוד נפסק כי "...במקרים מתאימים רשאי בית המשפט של ערעור להתערב בממצאים, אם מתברר שהערכאה הדיונית התעלמה מראיות שבאו בפניה, או שלא נתנה להן את המשקל הראוי, וכן אם ניתן לקבוע שראיה ששימשה ביסוס לקביעת ממצאים אינה ראויה לאימון מנימוקים מבוררים העולים מחומר הראיות" [ע"א 36/99 יפה נ' עזבון המנוחה חיה גלזר ז"ל, פ"ד נה(3) 272, ע' 277].

וראו גם: ע"פ 37/07 משה פרג נ' מדינת ישראל (10.3.2008).